יוגה צחוק , שהנה טכניקה המבוססת על צחוק מתוך הגוף ולא השכל או צחוק שאינו תלוי בדבר, נתפסת כפעילות מהנה ומשחררת מעצורים בקרב אנשים המשתתפים בה ברמה חד פעמית. אך בד"כ אין זה קל למשוך את אותו קהל הנהנה מהתרגילים המשתטים והסוריאליסטיים הללו לתרגל את הפעילות באופן קבוע כמו שלמשל מתרגלים האטה יוגה. "הבנו את הפרינציפ" יגידו אנשים רבים, "נעבור הלאה, אולי ננסה טנטרה". אין הדבר דומה בהודו, שם למדתי יוגה צחוק באביב-קיץ 2003, כאשר נסעתי למסע בעקבות חיפוש משרה בסיוע הומניטרי כתזונאי. הודו, בה התפתחה היוגה צחוק מאז ינואר 1995 , הנה מדינה מאוד שמרנית וקפדנית במנטליות שלה וכך האנשים שלה הינם דייקנים וקפדנים כאשר מדובר במשהו שתועלתו ידועה. בהודו נראה את אותם קבוצות אנשים, בד"כ במעמד בינוני-גבוה, עומדים בפארקים הציבוריים בערים הגדולות ומתרגלים יוגה צחוק לאחר הליכת בוקר, כאשר בכל קבוצה ישנם כמה מנחים מהקהילה המקומית-השכונתית אשר מדי פעם גם מסבירים למשתתפים על מחקר חדש שמצא קשר בין הצחוק להורדת לחץ דם למשל או עד כמה בריאותו או בריאותה השתפרו בעקבות התרגול היום- יומי. כן, בהודו אלו אותם אנשים, 365 יום בשנה, מתרגלים את "צחוק הלאסי", או "צחוק הקוף" וזה לא נמאס. המודעות בישראל היא עדיין שונה, יוגה צחוק שאיננה ידועה ברצינותה כמו יוגה קלאסית, קשורה בכל זאת לתחום אדיר שנקרא תראפיה בצחוק וצחוק הוא עניין רציני ביותר כיוון שיש לו השלכה ישירה על המערכת הפסיכונוירואימונולוגית- מערכת המורכבת מרגשות, בלוטות, ביוכימיה של המח ומערכת החיסון וכמובן על הקשר גומלין ביניהם. היוגה צחוק הנה חלק ממדע מדהים הקרוי במילים קלילות יותר "ביוכימיה של הרגשות".
לפני שנמשיך במאמר בואו נגדיר כמה מושגים מרכזיים כאן שיעזרו לנו להבין את ההצדקה בתרגול צחוק בלתי מותנה בהומור גם ששום דבר לא מצחיק:
1. "חכמת הגוף"- תחום רחב העוסק באמונה של האדם ביכולת הגוף שלו לרפא עצמו ספונטנית ממחלות או להגן על עצמו מפני "מחלות" הנגרמות מסיבות שונות: וירוסים, חיידקים או סיבות השונות מאלו. ע"פ התאוריה הנ"ל כל אדם יכול לרפא עצמו לבד כיוון שלגוף שלנו יש אינטלגנציה מדהימה לעשות זאת דרך מנגנון של המערכת החיסונית המורכבת מתאי דם לבנים ואימונוגלובולינים למיניהם. הגוף "יודע" שתוקפים אותו ואז הוא מתכונן למתקפה. לפי התאוריה, לא תמיד רצוי להתערב קונוונציונלית דרך תרופות וטיפולים אגרסיביים (ע"ע "חכמת השכל") כיוון שאלו מחלישים את המערכת החיסונית לעשות את עבודתה , אך במקום זאת יש לנסות דרך השכל, דרך המדיטציה, לאמן את המערכת החיסונית לעשות את העבודה לבד. לפי דעות נוספות, הליכה לרופא מסירה את האחריות מהמטופל לרפא את עצמו מהמחלה בכוחות עצמו והוא נוטה לתלות את יהבו ברופא המדומה לאל כל יכול, ובמקרים מסוימים הוא נהפך להיות "קרבן של הרופאים" ולא לוקח אחריות לבריאותו. לפי תאורית "חכמת הגוף" ואולי גם באותה משוואה עם תאורית "הסוד" איו להלחם במחלה היות שלמילה "מלחמה" קונוטציה שלילה המחלישה את המערכת החיסונית והגוף. ב"מלחמה" מאבדים הרבה אנרגיה עד לנצחון המיוחל, באם יבוא וגובים הרבה קרבנות (מלחמת לבנון או מלחמה בסרטן באמצעות כמותראפיה והקרנות). מנגד, עלינו לחזק את ה"כוחות הבונים"- הרזרבות של הגוף לעשות את העבודה לבד להגנתו. את ה"כוחות הבונים" ניתן לחזק ע"י מדיטציה, התכווננות, צחוק או כל דבר אשר לא מחליש את המערכת החיסונית ומאפשר לה לגייס לשורותיה את הלוחמים שלה, קרי תאי דם הלבנים מסוגים שונים כמו תאי הטרף הטבעיים, תאי T וכו.
2. "חכמת השכל"- תחום העוסק בהתנהגות ותגובתיות על פי ההגיון והשכל הישר. מה שהשכל מראה לנו כהגיוני יש לעשות כדברו. "חכמת השכל" מושפעת בד"כ מהחברה , והפרט בד"כ מתנהג על פי נורמות חברתיות בקבלת החלטות. השכל בד"כ מתפתח החל מגיל הילדות דרך גיל ההתבגרות ואילך והוא בא על חשבון "חכמת הגוף". לעיתים שני הכוחות האלו פועלים אחד מול השני כאשר השכל בעצם מנוגד למה שהגוף מבקש. ובהרבה פעמים לשכל ישנה השפעה רבה יותר בגלל רצון החברה או יחס החברה.
3. ביוכימיה של הרגשות- מדע הטוען שלרגשות ותפיסות שלנו על החיים השפעה ישירה על מערכת החיסונית של האדם ועל יכולתו לרפא את עצמו לבד או בעזרת טיפול קונבנציונלי. לפי מדע זה לאפקט הפלציבו השפעה חזקה בכושר הריפוי של האדם. רגשות חיוביים ואופטימיות יחזקו את הגוף לרפא את עצמו או להאריך חיים במקרה של טראומה או מחלה ורגשות שליליים יביאו את הקץ או יעשו פעולה הפוכה. מדע זה גם לוקח את אפקט המילים של הרופא אל המטופל בדבר מחלתו, למילים או ללשון של הרופא השפעה חזקה על רגשות המטופל ואלו משפיעות לכאן או לכאן על המערכת החיסונית שלו שלה התפקיד החשוב ביותר בריפוי.
ונמשיך במאמר עצמו:
"חכמת השכל" אומרת לנו שע"פ ההגיון עלינו לצחוק אך ורק כאשר ישנה סיבה מצחיקה המצדיקה זאת, קרי הומור. החברה לא תאהב לראות אדם שהננו שמח וטוב לב ללא סיבה כי יתכן שאדם זה איננו שפוי בנפשו. לפי תאוריה זו עלינו לצחוק רק ע"פ יד המקרה וכאשר החברה מאשרת ולכן אנו מדי פעם כדי לצאת מלחצים הולכים למופעים מצחיקים או צופים בקומדיות. ואין שום דבר רע בכך. ע"פ "חכמת הגוף" מצווה עלינו לצחוק מהסיבה הפשוטה שהגוף מייצר תאי דם לבנים בכל פעם שאדם צוחק עם סיבה או בלי סיבה כי הגוף לא יודע להבדיל (מסיבה לא ידועה) בין צחוק מותנה ולא מותנה בהומור. כאשר אנו מותחים את שרירי הלחיים שלנו המח מקבל פקודה לשחרר אנדורפינים גם אם האדם איננו שמח, ולאנדורפינים אלו יש השפעה מיידית (אך אולי קצרה) על מצב רוחו של הצוחק או המחייך. לפני שנים רבות נעשה מחקר בפסיכולוגיה בנושא זה, הבדק שתי קבוצות סטודנטים, לקבוצה אחת מתחו מקל בין החלקים הפנימיים של הלחיים אשר יצר מעין "חיוך" ולקבוצה שניה מתחו את המקל בצורה כזאת שיצר זווית של "עצב" בפנים. ואת שתי הקבוצות הוליכו בעיר לא ידועה ואח"כ חלקו להם שאלונים ובהם הם נשאלו לגבי חוויות מהסיור בעיר. ואז הראו הממצאים שהקבוצה הראשונה, קרי הקבוצה הטיפולית, דווחה על נשים יפות רבות שנראו בעיר זו ואילו הקבוצה השניה, קרי קבוצת הביקורת סיפרה שהיה הרבה לכלוך בעיר. כאן אנו רואים איך לפוזיציה של הפנים ישנה השפעה על החשיבה החיובית או השלילית.
לפי "חכמת הגוף" אנו צוחקים לא רק כשטוב לנו (כמו ב"חכמת השכל") אלא כשרע לנו על מנת להרגיש טוב יותר ואם נרגיש באופן רגעי טוב יותר נוכל למצוא את הפתרון לבעיות שלנו באור יותר בהיר (זהו הבסיס לתורתה של מורתי לקוצ'ינג צחוק ד"ר אנט גודהרט - הצחוק כמו הכעס והבכי מיוצג ככלי קטרטי הגורם לנו לפורקן רגשי על מנת שננקה את עצמנו מכל הג'יפה ואז נוכל למצוא את הפתרון הכי טוב לנו). לפי "חכמת הגוף" כאשר אנו צוחקים אנו בעצם משדרים לעולם באופן גופני שאנו שמחים, אנו מתנהגים כמו אדם שמח גם אם אנו מזייפים זאת ואז ישנה השפעה על הביוכימיה של הרגשות , קרי שחרור אנדורפינים מהמח וייצור יותר תאי דם לבנים מבלוטת מיח העצם ומהטחול. כלומר אנו מחזקים את היכולת הטבעית של הגוף שלנו לריפוי עצמי. היוגה צחוק, שהיא שיטה גופנית קודם כל, לוקחת בחשבון את ההצדקה העליונה בחיזוק הכוחות הבונים, המערכת החיסונית שמהווה ערך עליון לריפוי לפני כל טיפול קונבנציונלי שעלול להחליש מאוד את המערכת החיסונית. ע"פ תאוריה זו מוצדק לעשות כל דבר התורם לבריאותנו (וההיפך הוא הנכון גם) אפילו אם זה כרוך בראיה שלילית או לא נכונה של החברה עלינו.
דוד בן יוסף, מחבר רב המכר "האם יש סיכוי לאהבה" הצליח בשנות ה90 לרפא עצמו מסרטן גרורתי בשלב מתקדם דרך צחוק בלבד ומקלחות קרות. הסרטן נעלם וברח מהצחוק לדבריו, הסרטן פחד מעצמת הצחוק ולא רצה להתעסק איתו. לפי הגישה הקונבנציונלית דוד לא יכל להשאר בחיים כשכל גופו היה מלא בגרורות, אך רצונו העז של דוד לחיים ולצחוק למרות הפתעות החיים השפיעו על המערכת החיסונית למוטט את הגידולים ולהמיס אותם כנגד כל הסטטיסטיקות. בראיון שערכתי עם דוד במרץ 2006 אומר דוד "אין דבר מרפא יותר מאשר הצחוק, בעולם". בשיחת הטלפון האחרונה שלי איתו אמר לי דוד "אין יום שאני לא צוחק, יום ללא צחוק הנו יום מבוזבז". דוד איננו פריק של יוגה צחוק לעומת זאת ולפני כשלוש שנים שביקר באחת הסדנאות שלו הוא התנהג כילד היפראקטיבי אך עבור דוד הצחוק בא ממקום עמוק יותר כנראה וזה הכאב, וקשה מאוד להבחין אצלו בין הבכי ובין הצחוק כאשר הוא עושה זאת.
נורמן קאזינס , מו"ל יהודי ועורך הסטרדיי רוויו בעבר, הצליח לרפא עצמו ממחלת עמוד שידרה קטלנית בכאביה דרך צפיה בסרטים של האחים מרקס, והצחוק שבא בעקבות הצפיה גרם לשחרור רב של אנדורפינים שהקלו על הכאבים ונורמן קאזינס נרפא קליל. לאחר מכן הקים מכון מחקר שחקר את הקשר בין הרגשות של המטופלים על הפרוגנזה של המחלה שלהם ועל הקשר בין יחסי חולה-רופא על מידת הריפוי הספונטני של המטופלים. עבודתו של נורמאן במשך עשרות בשנים הוכיחה שלרגשות חיוביים, לאופטימיות, לאמונה בעצמנו יש את הכח להשפיע על מהירות הריפוי ועל שיפור איכות החיים (לא תמיד אורך החיים) אצל המטופלים. לעיתים היתה המחלה נעלמת כל כך מהר לפני שהספיקו הכירורגים לנתח. כמובן שלרופאים לא היתה תשובה לנסיגה הספונטנית של המחלה.
לא נגיד שהצחוק מרפא הכל, כמה שזה מאוד מפתה לומר. יש מקרים שבהם יש הצדקה לטיפולים קונבנציונלים המשולבים כמובן בעבודה פנימית של הפציינט על עצמו. אך הצחוק גם אם מתורגל יחד לקיחת טיפולים קונבנציונלים גורם לחיזוק המערכת החיסונית כנגד התרופות שמחלישות, גורם לאדם להרגיש טוב יותר, נותן פתח להעצמה וצמיחה של האדם וככל שהאדם מרגיש טוב יותר בעקבות כך , כך גדלה אמונתו בכושר הריפוי הטבעי שלו.
משרד הבריאות מזהיר אותנו בפני נזקי אכילה כפייתית, עישון וכו, אולם מעולם לא שמענו ממשרד הבריאות או מהרפואה בכלל המלצה להתרחק מכל דבר המעלה את רמת הסטרס, קרי הקורטיזול והאדרנלין בדם שלהם השפעה הרסנית על המערכת החיסונית לאורך זמן (סטרס קצר איננו מזיק אם הוא אינו מלווה בסטרס נוסף אחריו) וגם על לחץ הדם והסוכר. ייתכן שגם אנשים החיים באור חיים בריא יחסית אך נתונים ללחצים תמידיים (פרנסה, טרור וכו)- המשקל של סטרס גדול יותר ומשפיע לרעה יותר מהאפקט המגן של תזונה אורגנית למשל. כיוון שזה כך עלינו לעשות כל דבר שיוריד את רמות הורמוני הסטרס בדם וביניהם צחוק, השתטות, התיילדות, יוגה צחוק או כל דבר אחר. כיוון שהכי חשוב לנו זה לשמור על מערכת חיסונית תקינה וחזקה כמו אצל ילדים קטנים שבד"כ חולים פחות ממבוגרים או מבריאים הרבה יותר מהר. מחקרים רבים הראו שאצל אנשים מבוגרים ואף קשישים השומרים על אורח חיים אופטימי ונטול לחצים (מה שניתן למדוד גופנית), התגלו נתוני מערכת חיסון הדומים לאלו של צעירים, והם לא פתחו מחלות זקנה כמו אצל עמיתיהם שלקחו הכל קשה ורציני בחייהם.
לסיכום המאמר, יוגה צחוק הנה טכניקה שבאה לחזק את "חכמת הגוף", אך כל צחוק אחר , ללא כל תרגיל מהסדנא הנו בריא באותה מידה. כל צחוק שהוא, כל השתטות, כל תנועה דינמית בחייכם שמעלה את האנדורפינים גם אם היא באה בניגוד לדעת החברה, ל"חכמת השכל" שלכם הינה מיטיבה איתכם. וההיפך הוא הנכון: לחיות רוב הזמן בסטרס ופסימיות (פסימיות המושווה לראליות), בטינה וכעס עמוק, בשיפוט ירעו עם הזמן על מערכת גוף-נפש ואיתה תקרוס גם המערכת החיסונית, לא מיד כמובן אך אם הזמן. ואם נסתכל מפרספקטיבה של כלכלת בריאות, רפואה מונעת המושגת דרך צחוק בין אם הוא שכלי או בין אם הוא גופני ללא סיבה, תחסוך לכם הרבה כסף בביקורים אצל רופאים בעתיד, על מנת לטפל בנזקים שנוצרו. קל מאוד לקלקל וקשה מאוד לתקן. אנא הרשו לגוף שלכם להראות את "חכמתו"- חזקו את הכוחות הבונים שלו בכל דרך אפשרית.
על הכותב אלכס סטרניק:
אלכס סטרניק, תזונאי קליני שהתוודע לשיטה בהודו ב2003, הוא ממביאי היוגה צחוק לארץ ומקים מועדון היוגה צחוק הירושלמי הראשון שנוסד בארץ. אחד משני מארגני ביקורו של הוגה השיטה ד"ר קטריה בארץ בדצמבר 2004. מאז 2005, מאמן מדריכי יוגה צחוק לקבוצות ויחידים ומנחה סדנאות ג'יבריש אימפרוביזציהplaying with nonsense בארץ ובעולם.
חתן אות שגריר הצחוק מטעם ד"ר מאדאן קטריה הוגה השיטה, בברלין בכנס שנערך באוקטובר 2006. זכה באות "איש הג"יבריש" לשנת 2006 בברלין.
קיבל את אות Laughter Ambassador מד"ר קטריה על התחלת היוגה צחוק בארץ ועבודתו עם יהודים וערבים וכן זכה בתחרות הג'יבריש לשנת 2006 בברלין. אלכס השתלם בLaughter Coaching אצל ד"ר אנט גודהרט בקופנהגן.
אלכס לוקח את הדגש של תראפיה בצחוק אל התמודדות מול דפוס הקרבן, וראיית העולם כתיאטרון בו הכל הולך ולנו הבחירה בין להיות "קרבן" או "שחקן" המנווט בין ארועי החיים. פעיל שלום מסיבות בריאותיות גרידא.
*** יחד עם ד"ר יואב בן דב יצר אלכס את סדנת "חכמת השוטה" הנערכת בשיתוף עם מרכז נומיינד ועוסקת במהות העליונה של הצחוק.
לאתר של אלכס: http://www.laughter.co.il
ליצירת קשר: alexlaugh@gmail.com
לפני שנמשיך במאמר בואו נגדיר כמה מושגים מרכזיים כאן שיעזרו לנו להבין את ההצדקה בתרגול צחוק בלתי מותנה בהומור גם ששום דבר לא מצחיק:
1. "חכמת הגוף"- תחום רחב העוסק באמונה של האדם ביכולת הגוף שלו לרפא עצמו ספונטנית ממחלות או להגן על עצמו מפני "מחלות" הנגרמות מסיבות שונות: וירוסים, חיידקים או סיבות השונות מאלו. ע"פ התאוריה הנ"ל כל אדם יכול לרפא עצמו לבד כיוון שלגוף שלנו יש אינטלגנציה מדהימה לעשות זאת דרך מנגנון של המערכת החיסונית המורכבת מתאי דם לבנים ואימונוגלובולינים למיניהם. הגוף "יודע" שתוקפים אותו ואז הוא מתכונן למתקפה. לפי התאוריה, לא תמיד רצוי להתערב קונוונציונלית דרך תרופות וטיפולים אגרסיביים (ע"ע "חכמת השכל") כיוון שאלו מחלישים את המערכת החיסונית לעשות את עבודתה , אך במקום זאת יש לנסות דרך השכל, דרך המדיטציה, לאמן את המערכת החיסונית לעשות את העבודה לבד. לפי דעות נוספות, הליכה לרופא מסירה את האחריות מהמטופל לרפא את עצמו מהמחלה בכוחות עצמו והוא נוטה לתלות את יהבו ברופא המדומה לאל כל יכול, ובמקרים מסוימים הוא נהפך להיות "קרבן של הרופאים" ולא לוקח אחריות לבריאותו. לפי תאורית "חכמת הגוף" ואולי גם באותה משוואה עם תאורית "הסוד" איו להלחם במחלה היות שלמילה "מלחמה" קונוטציה שלילה המחלישה את המערכת החיסונית והגוף. ב"מלחמה" מאבדים הרבה אנרגיה עד לנצחון המיוחל, באם יבוא וגובים הרבה קרבנות (מלחמת לבנון או מלחמה בסרטן באמצעות כמותראפיה והקרנות). מנגד, עלינו לחזק את ה"כוחות הבונים"- הרזרבות של הגוף לעשות את העבודה לבד להגנתו. את ה"כוחות הבונים" ניתן לחזק ע"י מדיטציה, התכווננות, צחוק או כל דבר אשר לא מחליש את המערכת החיסונית ומאפשר לה לגייס לשורותיה את הלוחמים שלה, קרי תאי דם הלבנים מסוגים שונים כמו תאי הטרף הטבעיים, תאי T וכו.
2. "חכמת השכל"- תחום העוסק בהתנהגות ותגובתיות על פי ההגיון והשכל הישר. מה שהשכל מראה לנו כהגיוני יש לעשות כדברו. "חכמת השכל" מושפעת בד"כ מהחברה , והפרט בד"כ מתנהג על פי נורמות חברתיות בקבלת החלטות. השכל בד"כ מתפתח החל מגיל הילדות דרך גיל ההתבגרות ואילך והוא בא על חשבון "חכמת הגוף". לעיתים שני הכוחות האלו פועלים אחד מול השני כאשר השכל בעצם מנוגד למה שהגוף מבקש. ובהרבה פעמים לשכל ישנה השפעה רבה יותר בגלל רצון החברה או יחס החברה.
3. ביוכימיה של הרגשות- מדע הטוען שלרגשות ותפיסות שלנו על החיים השפעה ישירה על מערכת החיסונית של האדם ועל יכולתו לרפא את עצמו לבד או בעזרת טיפול קונבנציונלי. לפי מדע זה לאפקט הפלציבו השפעה חזקה בכושר הריפוי של האדם. רגשות חיוביים ואופטימיות יחזקו את הגוף לרפא את עצמו או להאריך חיים במקרה של טראומה או מחלה ורגשות שליליים יביאו את הקץ או יעשו פעולה הפוכה. מדע זה גם לוקח את אפקט המילים של הרופא אל המטופל בדבר מחלתו, למילים או ללשון של הרופא השפעה חזקה על רגשות המטופל ואלו משפיעות לכאן או לכאן על המערכת החיסונית שלו שלה התפקיד החשוב ביותר בריפוי.
ונמשיך במאמר עצמו:
"חכמת השכל" אומרת לנו שע"פ ההגיון עלינו לצחוק אך ורק כאשר ישנה סיבה מצחיקה המצדיקה זאת, קרי הומור. החברה לא תאהב לראות אדם שהננו שמח וטוב לב ללא סיבה כי יתכן שאדם זה איננו שפוי בנפשו. לפי תאוריה זו עלינו לצחוק רק ע"פ יד המקרה וכאשר החברה מאשרת ולכן אנו מדי פעם כדי לצאת מלחצים הולכים למופעים מצחיקים או צופים בקומדיות. ואין שום דבר רע בכך. ע"פ "חכמת הגוף" מצווה עלינו לצחוק מהסיבה הפשוטה שהגוף מייצר תאי דם לבנים בכל פעם שאדם צוחק עם סיבה או בלי סיבה כי הגוף לא יודע להבדיל (מסיבה לא ידועה) בין צחוק מותנה ולא מותנה בהומור. כאשר אנו מותחים את שרירי הלחיים שלנו המח מקבל פקודה לשחרר אנדורפינים גם אם האדם איננו שמח, ולאנדורפינים אלו יש השפעה מיידית (אך אולי קצרה) על מצב רוחו של הצוחק או המחייך. לפני שנים רבות נעשה מחקר בפסיכולוגיה בנושא זה, הבדק שתי קבוצות סטודנטים, לקבוצה אחת מתחו מקל בין החלקים הפנימיים של הלחיים אשר יצר מעין "חיוך" ולקבוצה שניה מתחו את המקל בצורה כזאת שיצר זווית של "עצב" בפנים. ואת שתי הקבוצות הוליכו בעיר לא ידועה ואח"כ חלקו להם שאלונים ובהם הם נשאלו לגבי חוויות מהסיור בעיר. ואז הראו הממצאים שהקבוצה הראשונה, קרי הקבוצה הטיפולית, דווחה על נשים יפות רבות שנראו בעיר זו ואילו הקבוצה השניה, קרי קבוצת הביקורת סיפרה שהיה הרבה לכלוך בעיר. כאן אנו רואים איך לפוזיציה של הפנים ישנה השפעה על החשיבה החיובית או השלילית.
לפי "חכמת הגוף" אנו צוחקים לא רק כשטוב לנו (כמו ב"חכמת השכל") אלא כשרע לנו על מנת להרגיש טוב יותר ואם נרגיש באופן רגעי טוב יותר נוכל למצוא את הפתרון לבעיות שלנו באור יותר בהיר (זהו הבסיס לתורתה של מורתי לקוצ'ינג צחוק ד"ר אנט גודהרט - הצחוק כמו הכעס והבכי מיוצג ככלי קטרטי הגורם לנו לפורקן רגשי על מנת שננקה את עצמנו מכל הג'יפה ואז נוכל למצוא את הפתרון הכי טוב לנו). לפי "חכמת הגוף" כאשר אנו צוחקים אנו בעצם משדרים לעולם באופן גופני שאנו שמחים, אנו מתנהגים כמו אדם שמח גם אם אנו מזייפים זאת ואז ישנה השפעה על הביוכימיה של הרגשות , קרי שחרור אנדורפינים מהמח וייצור יותר תאי דם לבנים מבלוטת מיח העצם ומהטחול. כלומר אנו מחזקים את היכולת הטבעית של הגוף שלנו לריפוי עצמי. היוגה צחוק, שהיא שיטה גופנית קודם כל, לוקחת בחשבון את ההצדקה העליונה בחיזוק הכוחות הבונים, המערכת החיסונית שמהווה ערך עליון לריפוי לפני כל טיפול קונבנציונלי שעלול להחליש מאוד את המערכת החיסונית. ע"פ תאוריה זו מוצדק לעשות כל דבר התורם לבריאותנו (וההיפך הוא הנכון גם) אפילו אם זה כרוך בראיה שלילית או לא נכונה של החברה עלינו.
דוד בן יוסף, מחבר רב המכר "האם יש סיכוי לאהבה" הצליח בשנות ה90 לרפא עצמו מסרטן גרורתי בשלב מתקדם דרך צחוק בלבד ומקלחות קרות. הסרטן נעלם וברח מהצחוק לדבריו, הסרטן פחד מעצמת הצחוק ולא רצה להתעסק איתו. לפי הגישה הקונבנציונלית דוד לא יכל להשאר בחיים כשכל גופו היה מלא בגרורות, אך רצונו העז של דוד לחיים ולצחוק למרות הפתעות החיים השפיעו על המערכת החיסונית למוטט את הגידולים ולהמיס אותם כנגד כל הסטטיסטיקות. בראיון שערכתי עם דוד במרץ 2006 אומר דוד "אין דבר מרפא יותר מאשר הצחוק, בעולם". בשיחת הטלפון האחרונה שלי איתו אמר לי דוד "אין יום שאני לא צוחק, יום ללא צחוק הנו יום מבוזבז". דוד איננו פריק של יוגה צחוק לעומת זאת ולפני כשלוש שנים שביקר באחת הסדנאות שלו הוא התנהג כילד היפראקטיבי אך עבור דוד הצחוק בא ממקום עמוק יותר כנראה וזה הכאב, וקשה מאוד להבחין אצלו בין הבכי ובין הצחוק כאשר הוא עושה זאת.
נורמן קאזינס , מו"ל יהודי ועורך הסטרדיי רוויו בעבר, הצליח לרפא עצמו ממחלת עמוד שידרה קטלנית בכאביה דרך צפיה בסרטים של האחים מרקס, והצחוק שבא בעקבות הצפיה גרם לשחרור רב של אנדורפינים שהקלו על הכאבים ונורמן קאזינס נרפא קליל. לאחר מכן הקים מכון מחקר שחקר את הקשר בין הרגשות של המטופלים על הפרוגנזה של המחלה שלהם ועל הקשר בין יחסי חולה-רופא על מידת הריפוי הספונטני של המטופלים. עבודתו של נורמאן במשך עשרות בשנים הוכיחה שלרגשות חיוביים, לאופטימיות, לאמונה בעצמנו יש את הכח להשפיע על מהירות הריפוי ועל שיפור איכות החיים (לא תמיד אורך החיים) אצל המטופלים. לעיתים היתה המחלה נעלמת כל כך מהר לפני שהספיקו הכירורגים לנתח. כמובן שלרופאים לא היתה תשובה לנסיגה הספונטנית של המחלה.
לא נגיד שהצחוק מרפא הכל, כמה שזה מאוד מפתה לומר. יש מקרים שבהם יש הצדקה לטיפולים קונבנציונלים המשולבים כמובן בעבודה פנימית של הפציינט על עצמו. אך הצחוק גם אם מתורגל יחד לקיחת טיפולים קונבנציונלים גורם לחיזוק המערכת החיסונית כנגד התרופות שמחלישות, גורם לאדם להרגיש טוב יותר, נותן פתח להעצמה וצמיחה של האדם וככל שהאדם מרגיש טוב יותר בעקבות כך , כך גדלה אמונתו בכושר הריפוי הטבעי שלו.
משרד הבריאות מזהיר אותנו בפני נזקי אכילה כפייתית, עישון וכו, אולם מעולם לא שמענו ממשרד הבריאות או מהרפואה בכלל המלצה להתרחק מכל דבר המעלה את רמת הסטרס, קרי הקורטיזול והאדרנלין בדם שלהם השפעה הרסנית על המערכת החיסונית לאורך זמן (סטרס קצר איננו מזיק אם הוא אינו מלווה בסטרס נוסף אחריו) וגם על לחץ הדם והסוכר. ייתכן שגם אנשים החיים באור חיים בריא יחסית אך נתונים ללחצים תמידיים (פרנסה, טרור וכו)- המשקל של סטרס גדול יותר ומשפיע לרעה יותר מהאפקט המגן של תזונה אורגנית למשל. כיוון שזה כך עלינו לעשות כל דבר שיוריד את רמות הורמוני הסטרס בדם וביניהם צחוק, השתטות, התיילדות, יוגה צחוק או כל דבר אחר. כיוון שהכי חשוב לנו זה לשמור על מערכת חיסונית תקינה וחזקה כמו אצל ילדים קטנים שבד"כ חולים פחות ממבוגרים או מבריאים הרבה יותר מהר. מחקרים רבים הראו שאצל אנשים מבוגרים ואף קשישים השומרים על אורח חיים אופטימי ונטול לחצים (מה שניתן למדוד גופנית), התגלו נתוני מערכת חיסון הדומים לאלו של צעירים, והם לא פתחו מחלות זקנה כמו אצל עמיתיהם שלקחו הכל קשה ורציני בחייהם.
לסיכום המאמר, יוגה צחוק הנה טכניקה שבאה לחזק את "חכמת הגוף", אך כל צחוק אחר , ללא כל תרגיל מהסדנא הנו בריא באותה מידה. כל צחוק שהוא, כל השתטות, כל תנועה דינמית בחייכם שמעלה את האנדורפינים גם אם היא באה בניגוד לדעת החברה, ל"חכמת השכל" שלכם הינה מיטיבה איתכם. וההיפך הוא הנכון: לחיות רוב הזמן בסטרס ופסימיות (פסימיות המושווה לראליות), בטינה וכעס עמוק, בשיפוט ירעו עם הזמן על מערכת גוף-נפש ואיתה תקרוס גם המערכת החיסונית, לא מיד כמובן אך אם הזמן. ואם נסתכל מפרספקטיבה של כלכלת בריאות, רפואה מונעת המושגת דרך צחוק בין אם הוא שכלי או בין אם הוא גופני ללא סיבה, תחסוך לכם הרבה כסף בביקורים אצל רופאים בעתיד, על מנת לטפל בנזקים שנוצרו. קל מאוד לקלקל וקשה מאוד לתקן. אנא הרשו לגוף שלכם להראות את "חכמתו"- חזקו את הכוחות הבונים שלו בכל דרך אפשרית.
על הכותב אלכס סטרניק:
אלכס סטרניק, תזונאי קליני שהתוודע לשיטה בהודו ב2003, הוא ממביאי היוגה צחוק לארץ ומקים מועדון היוגה צחוק הירושלמי הראשון שנוסד בארץ. אחד משני מארגני ביקורו של הוגה השיטה ד"ר קטריה בארץ בדצמבר 2004. מאז 2005, מאמן מדריכי יוגה צחוק לקבוצות ויחידים ומנחה סדנאות ג'יבריש אימפרוביזציהplaying with nonsense בארץ ובעולם.
חתן אות שגריר הצחוק מטעם ד"ר מאדאן קטריה הוגה השיטה, בברלין בכנס שנערך באוקטובר 2006. זכה באות "איש הג"יבריש" לשנת 2006 בברלין.
קיבל את אות Laughter Ambassador מד"ר קטריה על התחלת היוגה צחוק בארץ ועבודתו עם יהודים וערבים וכן זכה בתחרות הג'יבריש לשנת 2006 בברלין. אלכס השתלם בLaughter Coaching אצל ד"ר אנט גודהרט בקופנהגן.
אלכס לוקח את הדגש של תראפיה בצחוק אל התמודדות מול דפוס הקרבן, וראיית העולם כתיאטרון בו הכל הולך ולנו הבחירה בין להיות "קרבן" או "שחקן" המנווט בין ארועי החיים. פעיל שלום מסיבות בריאותיות גרידא.
*** יחד עם ד"ר יואב בן דב יצר אלכס את סדנת "חכמת השוטה" הנערכת בשיתוף עם מרכז נומיינד ועוסקת במהות העליונה של הצחוק.
לאתר של אלכס: http://www.laughter.co.il
ליצירת קשר: alexlaugh@gmail.com
אל כס הצחוק- אלכס סטרניק- ממביאי היוגה צחוק לישראל ומאמן בכיר של מנחים בשיטה.
סדנאות ג'יבריש ויוגה צחוק
Non Verbal Communication
http://www.laughter.co.il
סדנאות ג'יבריש ויוגה צחוק
Non Verbal Communication
http://www.laughter.co.il
